Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘איטלקי’

4 בצלצליםשנת 2012 היתה טובה אלי.

אם שנת 2011 היתה בסימן התמחות-בחינות לשכה-"טיול שחרור", שנת 2012 כבר תפסה כיוון בוגר יותר. התחלתי לעבוד לראשונה בחיי בעבודה של גדולים, החלטתי שאני רוצה להתחתן ואז זה גם קרה, ואפילו הספקתי לדחוף פנימה ירח דבש מהמם בתאילנד.

שנת 2012 גם היתה לא רעה מבחינה קולינרית. חגגתי על הבר בארוחת יומולדת במזללה, קפצתי ללאנצ'ים מתוקתקים בדליקטסן, לא הבנתי על מה הבאזז בקיטשן מרקט בנמל, הזמנתי חברה שקפצה לביקור מחו"ל לעסקית בשולחן, הכנתי את קיבתי למזרח בלונג סנג, התבאסתי (ואז גם התנשאתי נורא) על אוכל בינוני-מינוס בתמחור מחוצף-פלוס באלומה במעלות-תרשיחא, התמוגגתי עם אמא מפפרדלה פונגי ברפובליקה דה רונימוטי, התענגתי על אוכל תאילנדי אמיתי ועוד ועוד.

אבל בבלוג – יוק. דממת אלחוט שרק צרצור ההארדיסק מפר אותה.

וזה לא שלא ניסיתי. הזמנתי לי ולחבריי (בשתלטנות אופיינית) מנות מעניינות שירכיבו תפריט מאוזן, צילמתי המון, טעמתי מהצלחות של כולם, ניתחתי כל ביס והבטחתי שהפעם, הנה הפעם, אני כותבת.

אז כמנהג הגויים ולכבוד השנה האזרחית החדשה הבאה עלינו לטובה, אני מבטיחה לעצמי ולרבבות מעריציי המאוכזבים שהשנה אשקיע בבלוג היקר שלי, מקור גאוותי המוצנעת. השנה אתעקש לתרגם את התחושות למילים, להתחבט בניסוחים, לכתוב, למחוק ולשכתב עד שתצא תחת ידי רשימה ראויה. והנה אני מתחילה.

סולה מגרה את החושים כבר בכניסה, בלב שוק הפשפשים ביפו. המסעדה שוכנת במבנה אבן עות'מני שמור היטב עם קשתות יפיפיות שנותנות את הטון לאווירה רומנטית משהו, ששמחנו לחלוק בשלישיה עם נעה. את האווירה.

הקשתות והאווירה

הקשתות והאווירה

לפתיחה הוגש ללא חיוב לחם וחמאה, פשוט, טעים ונעים. בשלב מסוים המרנו את החמאה בניגובים מרוטב החמאה ופרמזן של מנת הקאפאלטי (שרבות ידובר עליה בהמשך).

לחם וחמאה

לחם וחמאה. מה עוד צריך הבנאדם?

התלבטנו לגבי המנות הראשונות והחלטנו על תוכנית חלוקה: פולנטה ופטריות (38 ₪) – קוביות פולנטה מטוגנות עם שלל פטריות (לרבות פטריות מלך היער המוצלחות) ברוטב לימוני מעט, פטרוזיליה קצוצה והרבה שום ופרמז'ן. על אף שאנוכי מחסידי הפולנטה הרכה והממרחית, גם בתור חטיף נגיס, פריך מבחוץ ורך מבפנים, היא נהדרת. הפטריות והלימון נתנו קונטרה והמנה כולה היתה טובה מאוד.

פולנטה פונגי

פולנטה פונגי

הראשונה השניה שחלקנו האפילה על קודמתה: קאפאלאטי די פנוקיה (44 ₪) – כיסוני בצק ממולאים בקרם תירס ומסקרפונה. שיעור בתורת הכיסונים – הבצק דק ועדין, הפה מופתע מהמתיקות החלבית של המילוי הרענן והמקורי, רוטב חמאה ופרמזן עוטף את הכיסונים ברכות ומן העירית הקצוצה מבליח טעם עוקצני. שלמות צרופה.

קאפלאטי די פאנוקיה

קאפלאטי די פאנוקיה. לנשק לשף את הידיים.

שלב העיקריות הגענו עם ציפיות גבוהות. לזניה ווצ'יאנרה (68 ₪) – מנהג נלוז ומביך רכשתי לי, לקרוא ביקורת והמלצות לפני כל ביקור במסעדה, לעיין בקפידה ומראש בתפריט ולפנטז מה אני אזמין עוד בבית (או חמור מכך, במשרד. מתכון וודאי לצעידה בוטחת למטבח הקומתי אל עבר צנצנת הבייגלה). לפיכך, ועל סמך תחזיות מקדימות מבשרות טוב, נחתה על שולחננו צלחת מהבילה של לזניה זנב שור. המילוי בושל ארוכות והיה רך ומפורר כמעט, הרוטב היה נהדר. למרות שאני לא מסוגלת לשמוע את צמד המילים השחוק עד לזרא "אוכל מנחם", קשה לי שלא להגדיר אותה כך. מנה חורפית נהדרת.

לזניה זנב שור

לזניה זנב שור

פילה מוסר עם תרד וניוקי דלעת (82 ₪) – מנה מתפריט הספיישלים. נראה שאי אפשר להכתיר ארוחה בהצלחה עד שליאור לא מקבל את המנה הגרועה בשולחן. ואכן, לאור עושר המנות האחרות, נותרה מנת הדג די סתמית. הניוקי היה נחמד, והתרד היה לימוני וטעים, אבל מנת הדג לא היתה מעניינת או מיוחדת וגם לא טעימה באופן יוצא דופן

פילה מוסר

פילה מוסר, תרד וניוקי דלעת

טרייפל אנגלי (36 ₪) – על מנת להרשים את נעה התפנקנו בקינוח, ומתוך שתי האפשרויות היחידות בתפריט הוזמן הטרייפל – שכבות של עוגת ספוג, קצת פירות יער חבויים, מסקרפונה ותותים. נחמד ותו לא.טרייפל

בהמלצת המלצרית, ליווינו את הארוחה בבקבוק יין Dolcetto d'Alba אדום מאיזור פיימונטה באיטליה (160 ₪). היין הצפון-איטלקי החמיא למנות והיה בחירה מוצלחת.

לסיכום: האווירה מקסימה, האוכל מצוין ברובו ובתמחור הוגן. מדי פעם יש חוסר עקביות אבל החוויה הכוללת מוצלחת מאוד. 4 בצלצלים.

מודעות פרסומת

Read Full Post »

ארבעה וחצי בצלצלים

ארבעה וחצי בצלצלים

זהו, גם אני עוד עו"ד. קצת לפני מועד בחינות הלשכה (להלן ובסעיף קטן זה: "יום הדין"), הודעתי קבל עם ועדה שאני רוצה לחגוג (בתקווה, טפו, חמסה, חמסה) במסעדה שווה. הפור נפל על טוטו ששוכנת בלב העשייה המשפטית בת"א, מול ביהמ"ש המחוזי בתוך מגדל המוזיאון המתקרא גם "בית הפרקליטים". כמה סימבולי. שולחן זוגי הוזמן ל-8 וחצי. ביום הדין הסתובבתי כחולת ירח ברחובות תל אביב עד אשר נתקבל הסמס המיוחל שהודיע על פרסום פיתרון מוצע לבחינה ונתן את האות להתחיל בחגיגות זהירות.

לטוטו נקשרו כתרים רבים, ודי בצדק. השף ירון שלו נחשב לילד הפלא של עולם הקולינריה הישראלי. הוא מונה לשף המסעדה בגיל 24, כאשר מאחוריו ניסיון עשיר בן 12 שנות בישול והתמחות אצל שפים מובילים, ביניהם עזרא קדם, רפי כהן ויונתן רושפלד.

נאמנים לשיטת ה-Bring Your Bottle, הבאנו עמנו יין "תג אדום" של יקב אבידן (לאחר שווידאתי מראש שהיין לא נמצא בתפריט היינות של המסעדה) ונאלצנו לספוג את דמי החליצה המופרכים – 60 שקלים לבקבוק. בחור צעיר עבר ליד השולחן והעיף מבט ביקורתי ובוחן. מאוחר יותר התגלה לנו כי זה הסומלייה וכנראה שלמזלנו, עברנו את הבחינה.

ללא מילים הגיעו לשולחן לחם, זיתים ושמן זית עם מעט עגבניות מרוסקות. כמה אני אוהבת כשהלחם בחינם. כן אני יודעת, זה טיפשי, זה מגולם במחיר המנות הגבוה וזה סתם פסיכולוגי, אבל I just can't help it. אני אוהבת פינוקים. מאוד התאפקתי ולא ביקשתי חמאה, מה שהתגלה כהחלטה אסטרטגית נכונה נוכח העובדה שכמות החמאה שצרכתי ביתר המנות היתה מדאיגה כל קרדיולוג ממוצע.

לחם, זיתים, שמן זית

הלחם. לא התאפקנו וכמעט שכחנו לצלם.

החלטה אסטרטגית נוספת (אכילה במסעדה כמשל לשדה קרב) היתה לחלוק את כל המנות, או כפי שחלק מחבריי מכנים זאת, "לעשות שני וליאור". המדובר בטקטיקה מתוחכמת, שיתרונותיה וחסרונותיה ברורים. היתרונות – טעימה של מנות רבות יותר, גיוון רב, לעיתים חיסכון כלכלי מסוים. החיסרון – בעוד אני אומניבורית מוצהרת, הצדיק דובק בדיני הכשרות. לפעמים זה מצליח לנו, לפעמים דרכינו מתפצלות. בטוטו זה עבד ולהלן התוצאות:

ראשית הגיעה צלחת שנראתה כאילו הושאלה ממוזיאון תל אביב לאמנות הסמוך. משיחות עזות צבע של קרם אבוקדו וואסבי (גאוני) וקרם פלפל צ'יפוטלה. מעליהם פזורים ברישול מכוון גלילות סשימי טונה אדומה, צנוניות, בצל אדום, קישוט פטרוזיליה.

הטונה היתה טריה וטובה מאוד, המנה היתה Over Priced, הצלחת נוגבה עד תום. אנחנו מוכנים למנה הבאה.

סשימי טונה אדומה, קרם אבוקדו וקרם צ'יפוטלה, טוטו

דיוקן סשימי טונה אדומה על קנבס לבן, ירון שלו 2011

מן המפורסמות שבמנות טוטו היא הפיצה הלבנה (68 ש"ח). פיצה ביאנקה (נטולת רוטב עגבניות) עם פטריות יער, כמהין, בייקון וגאודה. כשהונחה אחר כבוד על שולחננו עלה ממנה אד ריח משכר של כמהין. בסה"כ פיצה. לפעמים אני סולדת מסופרלטיבים חזקים מדי, נרתעת מהכתרות נחרצות. ולמרות האמור לעיל, אחרי ביס הכרזתי שזו הפיצה הטעימה ביותר שאכלתי בחיי. הטעם, המרקם, ובעיקר התוספות, הו התוספות, הפכו אותה לאלוהית.

פיצה לבנה, טוטו

פיצה לבנה, הדובדבן שבקצפת

הבאה בתור היתה ניוקי ערמונים חמאת כמהין ופרמז'ן מיושן (78 ש"ח).

נראה שירון שלו הגה את המנה הרבה לפני שהיא החלה לצוץ תחת כל עץ רענן ובכל בית קפה מצ'וקמק, והגרסה שלו היא ללא ספק אחת המצטיינות. שוב אותו ניחוח כמהין, שוב אותה חמאה נדיבה, כמה ערמונים שהתחבאו בין ניוקי מאורכים וטובים, גילוחי פרזמן. כבד, טעים ומושחת. אסטרטגיית החלוקה  מוכיחה את עצמה במנה הזו. ניוקי תמיד משעמם בפה בשלב מסוים, המנה אינה קטנה, כבדה למדי וממילא טעימה מדי מכדי לאכול אותה לבד.

ניוקי ערמונים, טוטו

ניוקי ערמונים - גרסת המקור

אבוסים ומבושמים, הגענו לשלב הקינוח. מנת הקנולי מסקרפונה ותותים, שרבות נכתב עליה, נגמרה למגינת ליבי ולכן נאלצנו להסתפק בפרופיטרולים עם בננה מקורמלת וגלידת וניל – קלאסי טעים ועשיר.

פרופיטרולים, בננה מקורמלת, גלידת וניל , טוטו

פרופיטרולים עם בננה מקורמלת וגלידת וניל

סיכומו של דבר, טוטו היא מסעדה מצוינת, יקרה ומגוונת. למרות הכיוון האיטלקי הכללי, היא פוזלת למטבחים אחרים (ע"ע הסשימי) ועושה זאת בהצלחה מרובה. 4 וחצי בצלצלים.

Read Full Post »

4 בצלצליםרחוב אלנבי לוקה בפיצול אישיות מובנה. מחד, הרחוב מפויח ונראה כי אין קו אוטובוס תל אביבי שפוסח עליו, טיפוסים מפוקפקים, בחורות העוסקות במקצוע העתיק בעולם, דרי-רחוב ומועדוני חשפנות הפזורים בו הופכים אותו לסתם מגעיל ביום וסליזי על גבול המלחיץ בלילה. מאידך, הוא נמתח עד הים, חוצה את רוטשילד המטופח והבורגני, מנקז אליו את שינקין, נחלת בנימין ושוק הכרמל התוססים וכמעט כל בניין בו הוא יהלום אדריכלי בלתי מלוטש. גם רדיו רוסקו אימצה את הסגנון הדו-קוטבי. המעטפת החיצונית נראית כמו עוד בניין מט לנפול, עם שלט צבעוני קטן שמעיד על קיומה של הבטחה לבאים. כשעוברים את חדר המדרגות (מרצפות מצוירות – סימן ראשון לטובה) נכנסים למבואה פורחת ונעימה, ולמסעדת רדיו רוסקו.

 

 העסקית של רדיו רוסקו משתלמת למדי ומוגשת גם בימי שישי עד השעה 17:00. במחיר המנה העיקרית ניתן לקבל ראשונה ושתיה (ובתוספת 10 ₪ ניתן לשדרג לכוס יין הבית האיטלקי שהיה לא רע בכלל…). 

 

לחם הבית, רדיו רוסקו

סלסילת לחמים

 

סלט ירקות – מלפפון, עגבנייה, פלפלים, בצל סגול, בזיליקום, קרוטונים, גבינת פטה, ויניגרט בלסמי. מנה גדולה, סלט טרי וטעים עם המון מרכיבים.

סלט ירקות, רדיו רוסקו

סלט ירקות

קפרזה – What you see is what you get. פרוסות עגבניה, מוצרלה איכותית, בזיליקום מתובלים בשמן זית, מלח גס, ופלפל שחור. מנה קצת קטנה, בגדר טעימה, לעומת שאר הראשונות.

קפרזה, רדיו רוסקו

קפרזה

בנוסף נדגמו שני מרקים:

מרק מינסטרונה – קלאסיקה איטלקית כפרית עשויה היטב.

מינסטרונה, רדיו רוסקו

מרק מינסטרונה

מרק עדשים כתומות – עדשים, גזר ובצל עם כוסברה וחריפות מתונה, מנה מצוינת והחוליה החזקה של המנות הראשונות.

מרק עדשים, רדיו רוסקו

מרק עדשים

בגזרת העיקריות אכלנו:

פיצה ביאנקה עם מיקס פטריות, שמן טרטופו וגבינת פרובלונה (56 ₪) – כוכב הערב. כמו כל דבר בחיים, גם פיצה מורכבת משלושה מרכיבים – רוטב עגבניות מצוין, בצק (דק ופריך!) וגבינת מוצרלה איכותית. פיצה ביאנקה (פיצה "לבנה", ללא רוטב עגבניות) תמיד נחשדת מבחינתי כחילול השילוש הקדוש ואילו הפעם, לא זו בלבד שלא הורגש חסרונו אלא שאם היה שם רוטב הוא היה פוגם באיזון המוצלח של המנה. הפטריות וניחוח הטרטופו (מעין כמהין איטלקיות) שהגיע מהשמן היו נהדרים והבצק היה מושלם.

פיצה בינאנקה פטריות, רדיו רוסקו, שמן טרטופו

פיצה ביאנקה עם מיקס פטריות, שמן טרטופו וגבינת פרובלונה

פטוצ'יני בולונז – ראגו בקר, ירקות שורש ועגבניות (65 ₪) – מנה מצוינת, כמות משמחת של בשר שבושל ארוכות עם ירקות השורש עד שטעמם התמזג בתוכו. הפסטה היתה נהדרת גם היא ולדעתי המוצלחת מבין כל מנות הפסטה שהוזמנו.

פטוצ'יני בולונז, ראגו בקר, רדיו רוסקו

פטוצ'יני בולונז

טליאטלה פטריות יער – רצועות פסטה טרייה, פטריות יער, כרישה, צלפים וגבינת פקורינו (62 ₪). פטריות היער היו בשרניות וטעמן המיוחד ניכר במנה. יחד עם הצלפים והלימוניות הטובה שהורגשה ברוטב החמאה נוצרה מנה טובה מאוד. דווקא הפקורינו הורגשה פחות במנה וחבל.

טליאטלה פטריות יער, רצועות פסטה טרייה, פטריות יער, כרישה, צלפים וגבינת פקורינו, רדיו רוסקו

טליאטלה פטריות יער

טליאטלה שרימפס – רצועות פסטה טרייה, שרימפס, לבבות ארטישוק וסומק (69 ₪). דווקא המנה המעניינת יותר מבחינת החומרים התגלתה כמאכזבת. רצועות הפסטה נדבקו זו לזו למעין גוש בצק, המנה היתה יבשה כמעט לחלוטין, ללא רוטב שילחלח אותה, השרימפס והארטישוק כשלעצמם היו טובים וטעימים אבל משהו לא התחבר בצורה קוהרנטית.

טליאטלה שרימפס, רדיו רוסקו

טליאטלה שרימפס

סקלופיני חזה עוף עם פטריות וזוקיני בחמאת לימון (58 ₪) – המנה הזו הבהירה כי (יסלח לי האלוהים) דרך המלך לאכול חזה עוף היא להקפיץ אותו בהרבה מאוד חמאה. נתח עבה ורך על מצע זוקיני ופטריות שהוקפצו גם הן באותה חמאה לימונית נהדרת. מנה טובה מאוד.

סקלופיני חזה עוף עם פטריות וזוקיני בחמאת לימון, רדיו רוסקו

סקלופיני חזה עוף עם פטריות וזוקיני בחמאת לימון

פילה דניס עם תרד מאודה ותפוחי-אדמה בתנור (88 ₪)– עוד מנה פשוטה ומוצלחת. הדג נצרב על הפלנצ'ה ותובל בעדינות ותוספת התרד והתפו"א היתה טובה וטעימה (גם היא, עם הרבה חמאה).  

פילה דניס עם תרד מאודה ותפוחי-אדמה בתנור, רדיו רוסקו

פילה דניס עם תרד מאודה ותפוחי-אדמה בתנור

לקינוח הוזמן טירמיסו די רוסקו (29 ₪) – מצוין עם מרירות עדינה בלבד של קפה וקרם שמנת-מסקרפונה נהדר ולא מתוק מדי.

טירמיסו, רדיו רוסקו

טירמיסו

בנוסף קיבלנו סלסילת מאפים חביבה על חשבון הבית (win-win situation – סוף היום התקרב והמסעדה החליטה לעשות שימוש מושכל במאפי הבוקר שנותרו ועל הדרך לפנק שולחן שמח).

סלסילת מאפים, רדיו רוסקו

סלסילת מאפי בוקר

לסיכום: מסעדה קטנה ונעימה, לא מכוונת גבוה מדי ולכן פוגעת בול. 4 בצלצלים.

Read Full Post »

מל ומישל

4 בצלצליםיש דברים שנועדו ללכת יחד. כמו יין ואוכל, כמו איטלקי ורומנטי, כמו ניוקי, פטריות ושמנת.
הכי כיף זה מטבח איטלקי. בכלל, מחקרים רבים (שנעשו על ידי אנשים שמנים) מצאו קשר ישיר בין אכילת פחמימות לעליית מצב הרוח הטוב. ניתן בהחלט לומר שמצב הרוח שלי הרקיע שחקים מרגע היציאה מהמשרד ועד לחזרה המתנדנדת הביתה (קראף יין בינוני. אני דייט זול).
מל ומישל שוכנת בבן יהודה, מעוז המסעדות האיטלקיות בתל אביב. מעולם לא הבנתי מה גרם למקבץ רב של איטלקיות להשתכן ברחוב המפויח והלא חינני הזה, אך באורח פלא מצויות בו פיקולה פסטה, ארנסטו, אוסטריה די פיורלה ומל ומישל. בעוד שהללו מתויגות כמסעדות לכל המשפחה ובכולן מצויה איזו מאמא איטלקיה או לפחות בן מסור עם כרס פסטות, מל ומישל רחוקה מלהיות טרטוריה פשוטה ושווה לכל כיס. המחירים בה גבוהים למדי, וגודל המנות הופך את התמחור למחוצף. אבל האווירה, האוכל והקסם הופכים את המקום לחווייתי במיוחד.
המסעדה קטנה ואפלולית, מעוצבת בסגנון ה-shabby chic. צלחות חרסינה סדוקות-פינה, בקבוק קראף זכוכית עם פקק בצורת לב, מפות מעומלנות היטב, תאורה לוקה בחסר, מלצריות חינניות וניחוח משגע.
היינו זוג והחלטנו לחלוק 3 מנות – ראשונה, ביניים (Primi) ועיקרית (Secondi). ראשית הגיע לחם הבית המצוין בלווית צלוחית עם שמן זית וחומץ בלסמי מתקתק מעולה.

לחם הבית

לחם הבית

מכיוון שהשתוקקתי בכל מאודי להיות פעם אחת פרטנרית מוצלחת לארוחה, הצלחתי להתאפק ולא להזמין ולו מנת פירות ים אחת (אחת המגרעות הבודדות אך החמורות ביותר של בן זוגי היא העובדה שהוא בוחל בשרצים, עובדה מצערת לכל הדעות). הניסיונות להתחמק ממנת הקלאמרי המפתה בראשונות הובילו אותנו להזמין סביצ'ה סלמון עם ביצה רכה, קרם פרש ופטריית כמהין (46 ש"ח). גרבדלקס עם ביצה, עיקמתי את אפי, משל היינו בקולחוז הרוסי! איך אפשר להתרגש ממנה כזאת? הנסיונות להתכחש לשורשים התפוגגו לאור ההבנה שמדובר במנה מדהימה. הדג היה טרי מאוד, וכמעט שלא תובל. לצידו נחה תלולית קרם פרש רכה וקלילה עם צלפים וגרידת לימון. הביצה הייתה די מיותרת אבל פרוסות הכמהין היו בטעם חזק ומיוחד של יער והיוו קונטרסט מעניין מאוד לסלמון.

סביצ'ה דג נא (סלמון)

סביצ'ה דג נא (סלמון)

המשכנו בניוקי פריזאי – בצקניות גבינה מוזהבות בקרם כמהין לבנות ופטריות שימג'י (64 ש"ח). הניוקי המיוחדים עשוים גבינה במקום תפוחי אדמה (כמקובל בניוקי הרגילים) או סולת (ניוקי רומאנה), וטוגנו מעט לאחר הבישול. הרוטב השמנתי עטף את הניוקי בקלילות וטעמי הפטריות העמוקים והארומטיים הפכו את המנה לחגיגה. לא פחות מאלוהי.

ניוקי פריזאי

ניוקי פריזאי

ובכן, מכאן אפשר רק לרדת, ואכן המנה העיקרית החווירה מעט לאור הניוקי. פילה בקר ברוטב בלסמי (122 ש"ח). אותו בלסמי אהוב ממנת הלחם היה מתוק מדי לטעמי בתור בסיס לפילה אבל הנתח עצמו היה מדיום-רייר נהדר. עם זאת, גודלו המינורי (200 גרם? אולי אפילו פחות) היה מבאס ביותר.

סטייק פילה ביישון ביתי

סטייק פילה ביישון ביתי

מתאים להדוניסטים מושבעים שהממון מצוי בכיסם, או לחסרי אחריות כלכלית, או לטיפוסים נלוזים (ורזים) שלא באים למסעדה כדי לשבוע, ובעיקר לרומנטיקנים חובבי אוכל איטלקי משובח. 4 בצלצלים (בגלל גודל המנות הקטן להרגיז).

Read Full Post »

רוסטיקו

שלושה וחצי בצלצלים

פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש קרייבינג בלתי נשלט לפסטה. קורה. הדחף הנוכחי הוביל אותי בצהרי היום לשדרות רוטשילד, אל עבר מסעדת רוסטיקו.

רוסטיקו מעוצבת בשעטנז מבולבל וחמוד, תערובת של עץ, מרצפות קרמיקה אדומות, קירות מלאים בכל טוב וגולת הכותרת – מטבח-בר פתוח לרווחה.
אני מתה על מטבחים פתוחים שמאפשרים לי לעקוב בעיניים מרותקות אחר הידיים של מי שמכין לי את האוכל. כל אחד והפטיש שלו…

בעודי ממתינה לשותפי לסעודה ומתמכרת לריחות והמראות מעבר לבר, הגעתי לכמה מסקנות:

1. המטבח נקי ומתוקתק, המנות עפות בקצב אש, וניכר שכל מי שנמצא בחמשת המטרים הרבועים שמאחורי הבר, החל מהברמן וכלה באחרון הטבחים, יודע את מקומו ותפקידו על בוריו.
2. זה לא המקום לחשב קלוריות ומצפון. כמעט כל מחבת פסטה מתהדרת בגלון שמן זית, שמנת ו/או שליכטת חמאה. אי לכך, מרגע שחברי לארוחה הגיעו, הסטתי עיני לעברם ופצחנו בשיחה קולחת. מה שלא יודעים, לא מכאיב.

לתפריט הצהריים, רוסטיקו מציעה בחירה מצומצמת מבין 3 מנות ראשונות מתחלפות + מנה עיקרית מהתפריט + כוס שתיה במחיר המנה העיקרית.

משום מה לא קיבלנו את מנת הפתיחה שהוצעה לשאר השולחנות אבל אחרי מו"מ נוקב ("סליחה, לא קיבלנו את הקרוסטיני". "אה, אתם רוצים? אין בעיה"), זכינו בשלל מקלות קרוסטיני עם שוט עגבניות, שמן זית ואורגנו. סתמי למדי.

קרוסטיני

קרוסטיני

במנות הראשונות, נדגמו סלט עדשים שחורות עם גבינת סטרקינו. סלט קר ומרענן. בין העדשים הגיחו חתיכות קטנות של גזר, נענע, פטרוזיליה. מנה קלילה וטעימה.

סלט עדשים שחורות

סלט עדשים שחורות וגבינת סטרקינו

מנה ראשונה נוספת היתה מרק קרם בצל – מרק בצל  עדין שנטחן למרקם חלק  בעל טעם מודגש של יין לבן, מעוטר בעירית קצוצה. מנה טובה.

מרק בצל

מרק קרם בצל

למנות העיקריות הזמנו פנה דינו (53 ₪) – רוטב עגבניות, גבינת מסקרפונה, שום, צ'ילי, פטרוזיליה ופרמג'יאנו. מסקרפונה היא הכלאה מבריקה בין שמנת לגבינה והיתה דומיננטית למדי (לחיוב, כמובן) ברוטב הורדרד והטעים. הפנה היו אל-דנטה מדי ועוד דקת בישול היתה משפרת אותם. החבר'ה שכבר בדקו את המסעדה פעמים רבות טוענים שאותו רוטב בדיוק משמש למנת ניוקי דה-לה מאמא המצוינת.

מסקרפונה עגבניות

פנה דינו

מנה נוספת שהמסעדה ממליצה עליה היא מנת לינגוויני טונה (58 ₪). טונה אדומה טריה, שמן זית, שום, צלפים, לימון, צ'ילי, ארוגולה טריה ופרמג'יאנו. הרכיבים לא התחברו למנה קוהרנטית והטונה האדומה היתה בעלת מרקם צמיגי מעט. הלינגוויני עצמם היו טעימים מאוד אך המנה ככללה היתה מעט מאכזבת.

 
לינגוויני טונה

לינגוויני טונה אדומה

המנה השלישית שהוזמנה היתה לינגוויני פירות ים (64 ₪). קוקטייל של מולים, קלאמרי ושרימפס בציר יין לבן, שום, פטרוזיליה, שמן זית והמון חמאה (במו עיני נוכחתי…). מאחר וחשקתי מאוד בפפרדלה, שאלתי אם ניתן להחליף והמלצר-ברמן שלנו סרב נחרצות בטענה שהפפרדלה הרחבה לא מתאימה למנה. לא התעקשתי ונשארתי עם הלינגוויני. כמות פירות הים מכובדת מאוד, הכל היה טרי וטעים, הרוטב היה עדין ומשובח והמנה החגיגית נאכלה בהתלהבות רבה (אם כי למרבה הבושה לא הצלחתי לסיימה והיא נארזה אחר כבוד ונאכלה למחרת היום). מנה מעולה!

לינגוויני פירות ים

לינגוויני פירות ים

סיכומו של דבר, כל מנות הפסטה גדולות ומשביעות מאוד ויחד עם המנה הראשונה המיוחדת משתלבות לכדי עסקית משתלמת וטעימה. 3 וחצי בצלצלים.

Read Full Post »

4 בצלצלים

טעים טעים טעים… זה כל מה שיכולתי לחשוב עליו אחרי הארוחה העסקית בשרקוטרי. חלפו כבר כמה שעות וכדי לפנות מקום למחשבות אחרות בראשי, החלטתי להעלות את הדברים על הדף ולשחרר את בלוטות הטעם הנרגשות שלי.

שילוב קוסמי של יום יפה, זמן פנוי, דייט עם החברה הכי טובה ורצון בן חצי שנה לפחות לבקר במסעדה הזו הובילו אותנו (שלושה במספר) לשרקוטרי.

העסקית בנויה משתי קטגוריות, הזולה ב-57 ₪  (מנה ראשונה, עיקרית ושתיה חמה/קרה) והיקרה יותר ב-75 ₪ (ראשונה זהה לקטגוריה הקודמת, עיקרית וכוס יין/שליש בירה). אנחנו בחרנו בזולות.

הבחירה במנה הראשונה היא מתוך מגוון די מצומצם – סלט ירוק, סלט עגבניות ופלטת שרקוטרי שווינס מכין בעצמו. סלט העגבניות היה טעים וטרי, העגבניות מוצקות ואדומות מאוד, עם בצל, כוסברה ופלפל אדום חריף.

סלט עגבניות

סלט עגבניות

צלחת השרקוטרי הכילה פרוסות חזה חזיר, חזה אווז ופרוסות חזיר מבושל בשומן של עצמו. מעט שומני לטעמי אבל איכות הנקניקים היתה טובה והסגנון ייחודי.

פלטת שרקוטרי

פלטת שרקוטרי

למנות העיקריות הזמנו פפרדלה ראגו – לשאלתי האם מדובר בסוג של בולונז המלצר כמעט נעלב 🙂 כשהמנה הגיעה היה ברור שהוא צדק. לא מדובר בבשר טחון ברוטב עגבניות אלא בראגו אמיתי, בשר שבושל במשך 8-9 שעות, עבר עישון במעשנת והיה חלק מאוד דומיננטי במנת הפסטה. הפפרדלה עצמה היתה טעימה מאוד והמנה הוגשה עם המון פרמזן. מנה מצוינת!

פפרדלה ראגו

פפרדלה ראגו

מכיוון הצלע הגברית במשולש הגיעו נקניקיות צאן (טלה וכבש) עם שפצלי (בצקניות שמנמנות) שעוברות תהליך של בישול קצר במים רותחים ואז הקפצה (בניחוש פרוע שלי – עם חמאה) במחבת מה שמותיר אותן שזופות וטעימות מאוד. 2 הנקניקיות הארוכות היו טעימות וניכרה בהן חריפות פיקנטית מצוינת.

נקניקיות צאן ושפצלה

נקניקיות צאן ושפצלה

המנה של הארוחה, ללא צל של ספק, היה השייטל שלי, שהוגש מדיום רייר (לא נשאלנו למידת העשייה אך הבשר נצלה לדרגה מדויקת), מעליו נמשחו חמאה, שום ופטרוזיליה, ולצידו אותן שפצלי חמודות. מנה מעולה שנטרפה במהירות על, למרות נסיונות כושלים להשהות את התענוג.

השייטל במלוא הדרו

השייטל במלוא הדרו

לסיכום, ארוחה משובחת, ב-57 שקלים בלבד (מחיר שכל בית קפה מצ'וקמק גובה עבור עסקית), שמותירה זיכרון שמיימי למשך כמה ימים…

4 בצלצלים.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: