Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘שוק’

בצלצל אחדאת אהבתי וסקרנותי למטבחים של אחרים ירשתי מאבא. אבי גדל בבית שסבב סביב אוכל (טעים מאוד, יש לומר), אולם התבלינים היחידים שהיו בשימוש היו מלח, פלפל, שום וקצת פפריקה וכל טעם לא מוכר התקבל בחשדנות רבה במקרה הטוב, ובוז מוצהר במקרה הרע. כאקט מרדני, אבי פיתח אהבה לאוכל חריף, מתובל, אחר. הוא נדד בין מסעדות פועלים והתענג על טעמים לא מוכרים – כמון, כוסברה, עמבה וחריף ועל מאכלים חדשים – מפרום, חריימה והכוכבת הגדולה – קובה.
לאחר שהובאתי בסוד העניינים והושבעתי לא לספר לסבתא, לקח אותי אבא ל"פונדק משה" באור יהודה, פנינה עיראקית בינות למוסכים, ושם, מול סירי ענק ועיניים משתאות של ילדה בת 13, התוודעתי לראשונה לפלא העיראקי הטעים הזה.

מאז הרבה מים זרמו בירקון וכבר יובלות שלא ביקרתי בפונדק משה. בשישי האחרון שמנו פעמינו לשוק התקווה, לתפוס קצת נחת עיראקית בצלחת. התיישבנו במאכליית דוד חביב ובניו שאוחזת ב-2 פיסות נדל"ן נחשקות בשוק התקווה – המסעדה ב"מחלקת הבשר" (שם קוד מקומי לפסאז' האיטליזים) ודוכן הקובות המטוגנות שממול. בדיעבד כנראה שהינו צריכים להסתפק באיזו קובה to-go  מהדוכן ובכך לחסוך את מפח הנפש, אבל היינו רעבים וחדורי מטרה.

המסעדה מציעה, נוסף על תפריט שיפודיה שגרתי, מבחר מנות מן המטבח העיראקי. בתחקיר האירוע שנערך לאחר מכן, הבנו שהחשד הראשון היה צריך להתעורר למראה תמונות בתפריט, סימן מובהק למסעדת תיירים (שם קוד מקומי למסעדה בינונית-מינוס). הצהרנו באוזני המלצרית שאנחנו רוצים רק אוכל עיראקי והזמנו בהמלצתה קובה בורגול, 2 מרקי קובה (סלק ובמיה) וסלט ירקות גדול, להקל על המצפון מעומס הקלוריות.

מנת הקובה בורגול (15 שקלים) הגיעה ראשונה, כנשנוש פתיחה. קובה צהבהבה ענקית ומבושמת שהכילה בשר טחון היתה ירית פתיחה מוצלחת וטעימה, טיפונת יבשה, אבל ללא ספק פסגת הארוחה.

קובה בורגול, שוק התקווה, דוד חביב ובניו

קובה בורגול – חצי נחמה

מן המרקים הגיע ראשון מרק קובה סלק (30 שקלים) בסגול עמוק שהמלצרית דיברה בשבחו וציינה כי המרק "חמוץ – מתוק, אבל יותר מתוק מחמוץ". יאמר מיד שהיא צדקה – המרק היה מתוק להחליא, מה שגרם לי לתהות – כשהטבח מאוהב האוכל מלוח יתר על המידה. האם מכאן ניתן להקיש שהטבח בדיכאון קליני?

קובה סלק, דיד חביב ובניו, שוק התקווה

קובה סלק – sugar rush

בליבי קיוויתי שמרק הקובה במיה (30 שקלים) יהיה מוצלח, כך שאוכל להשתלט עליו ולהשאיר את ליאור לבד במערכה עם קומפוט הסלק. הסטתי את הקערה באלגנטיות וטעמתי מציר המרק האדמדם. המרק היה בטעם של רכז עגבניות קופסתי מדולל במים. הקובות עצמן היו טובות אבל אי אפשר היה לאכול אותן בהתעלם מן הציר החמקמק שעטף אותן בטעם אינסטנט.

קובה במיה, דוד חביב ובניו, שוק התקווה, עיראקי

קובה במיה

מיואשת, קראתי למלצרית ושאלתי אם אפשר להחליף את אחת המנות. המלצרית פערה עיני עגל לשמע הבקשה ההזויה והסבירה "אנחנו לא מחליפים מנות כי זה הולך לפח". אין ספק שרווח לי לדעת שהמנה אינה חוזרת לסיר הבישול המרכזי. בשלב הזה איבדתי את שארית קור רוחי ועשיתי פרצוף כה אומלל עד שליאור מיהר להזמין חשבון ולקחת אותי לדוכן הסמבוסק הבוכרי הקרוב.

פיסת אושר צרופה ב-7 שקלים הצליחה להשכיח ממני במעט את מאורעות הצהריים. כעת אנחנו זוממים על גיחה לפונדק משה. כנראה שעם נוסטלגיה לא מתווכחים.

בצלצל שאלוט אחד לרפואה.

מודעות פרסומת

Read Full Post »

5 בצלצלים

שכונה. טעים. מאוד. וואו. הפולנטה.

מתנדנדים החוצה, פולטים שברי משפטים וגמגומים הלומי אלכוהול ושבעי רצון להפליא, הצלחנו להוביל את עצמנו לביתה של בת דודתי רק כדי להתעלף על הספות ולחייך. אחרי ערק אשכוליות צונן, 3 שוטים של וודקה, בקבוק למברוסקו והמון המון אוכל שמח, האירה את עיני התובנה שמזמן לא נהניתי כך במסעדה.

לכבוד יום ירושלים שצוין השבוע, לכבוד הפוסט האחרון (כנראה) לתקופה הקרובה, לכבוד שבת המלכה וסתם כי כבר כמעט שנה שאני מנסה לאכול במסעדה הזאת וכל הזמן תפוס, עלינו לעיר הקודש כדי לחטוא בתענוגות החיים. המסעדה היא מסעדת שוק לכל דבר. היא ממוקמת ממש בתחילת שוק מחנה יהודה, או בפי כל "מחניודה". השוק מספק כמעט את כל מה שמגיע למטבח. בכל בוקר עושים סיבוב וקונים מה שטרי, התפריט משתנה מדי יום (אם כי יש כמה שחקנים חוזרים) ושמות המנות ההזויים מודפסים על נייר חום עם כותרת יומית משעשעת. גם האווירה היא שוק – אווירה שכונתית קרנבלית ושמחה בסגנון מסעדות בשוק לה-בוקרייה בברצלונה. מוזיקת סלסולים מלווה את הארוחה, הטבחים מקרקשים בסירים, מרימים שוטים עם הלקוחות ובשיאה של ההתלהבות בשישי בצהריים עשו יאסו ושברו 3 צלחות מהסרוויס של סבתא. שכונה.

המטבח מחניודה

המטבח-בר

הסרביס, מחניודה, מסעדה, ביקורת, ירושלים

הסרביס (מינוס שלוש צלחות)

חלקנו לראשונות סשימי אורי סטייל 2 קיינד אוב פיש, טונה אדומה ואינטיאס (36 ₪) שצעקה "טריות" מכל עבר והיתה מעולה.

סשימי טונה ואינטיאס, סשימי אורי טו קיינד אוב פיש

סשימי טונה ואינטיאס

אכלנו טטאקי טונה בנוסח שער שכם (27 ₪) שהיא בסה"כ השם היפני/ירושלמי (שער שכם?) למנה הכה-תלאביבית "טונה צרובה", עם פיסות ג'ינג'ר מיובש ורוטב עדין משגע.

טטאקי טונה אדומה

טטאקי טונה אדומה

מהראשונות ה"כבדות" יותר, בגודל ובמחיר, חלקנו חמשוקה – טחיגורט קבב מפורק ויאללה לנגב (45 ₪). השם בעל הוראות ההפעלה די מדויק. תערובת קבב שהתפרק בקדירה שעורבבו בה במידה שווה טחינה משובחת ויוגורט בפאלו סמיך ועשיר, עם עיטור עריסה בשביל הטאצ' החריף. המנה גדולה למדי, שילוב הטחינה והיוגורט היה מצויין והלחם ניגב בהצלחה את כל מה שנקווה בתחתית.

חמשוקה, קבב מפורק, טחינה, יוגורט

חמשוקה

קלמרי של מושיקו – רכז רימונים שום וטירפש (56 ₪) – גופי קלמרי גדולים שחו ברוטב רימונים חמצמץ. בצד עטרו את המנה קרם חצילים אפרפר ועוד קצת מהבאפלו יוגורט המשובח מהמנה הקודמת (שהשתלב מעולה עם הרוטב).

 

 

קלאמרי, רכז רימונים

קלמארי של מושיקו

 

פולנטה רכה, אספרגוס, ראגו טריות וים פרמזן (40 ₪) – הפולנטה, אותה דייסה איטלקית מקמח תירס (משהו דומה לפירה קמחי), הגיעה במנה הזו לשיאים חדשים. היא מוגשת בצנצנת חמוצים שקופה, עם תועפות חמאה וחתיכות מכובדות של פרמזן, פטריות ואספרגוסים דקיקים. מנה פשוטה ומעולה והצטערנו שאי אפשר לפתוח את הצנצנת גם מלמטה כדי לנצל את הפולנטה עד תום.

הפולנטה במבט על ובמבט מהצד

הפולנטה במבט על ובמבט מהצד

המנות העיקריות מכונות בתפריט "78 וצפונה" אבל בחינה נוספת של התפריט מגלה שרוב המנות מתומחרות ב-100-110 ₪, בבחינת הצפון הרחוק מעניין יותר. למנה העיקרית נדגמו –

אינטיאס על עדשים שחורות, בוקצ'יו ורוטב שמנת פורצ'יני (113 ₪) – נתח דג בשרני למדי עטוף ברוטב שמנת פורצ'יני עדין ומבושם. מצע העדשים השחורות היה אף הוא טעים והבק-צ'יו (מעין כרוב או תרד יפני) שמש על תקן מנת הירק המשלימה. מנה טובה מאוד.

אינטיאס, עדשים שחורות, מחניודה, שמנת פורצ'יני, ירושלים

אינטיאס על עדשים שחורות

ריזוטו שוק  – עגבניות, שום ופול טרי עם לבנה עיזים אורגנית (68 ₪) – מנה צמחונית אביבית שמשמחת את הפה, מפתיע לגלות פול טרי בריזוטו אבל המרקם השונה כ"כ מהריזוטו מהווה ניגוד מעניין ומרענן. טעים ומשביע!

ריזוטו שוק, פול ירוק, עגבניות, מחניודה, ירושלים

ריזוטו שוק

ריזוטו דלעת, דלורית, פורצ'יני, צנובר ולוקוס (טעים רצח) (113 ₪) – זה כבר ריזוטו ממשחק אחר. הדלעת והדלורית לא הוגשו כפשוטם אלא בצורת קרם עדין, מעל פוזרו נתחי לוקוס בכמות נדיבה וכרשה בכמות נדיבה עוד יותר. מנה מעולה, אולי המוצלחת ביותר בכל שולחן העיקריות.

ריזוטו דלעת, לוקוס, מחניודה, ירושלים

ריזוטו דלעת ולוקוס

נתח קצבים, פולנטה עם מח עצם (82 ₪) – נתח שרירי ולעיס עם טעם בשרי מובהק. הוגש עם פולנטה ומח עצם (לא מחבבת את הדברים האלה, אבל שכני לסעודה התענג על מח העצם שלו) ושעועית ירוקה קראנצ'ית. מנה טעימה מאוד.

 

 

נתח קצבים, מחניודה, ירושלים, פולנטה

נתח קצבים

 

בשלב הזה כבר הייתי מוכנה לפרוש לשנת צהריים אבל שותפי לארוחה דרשו (וקבלו) את מנת המתוק. הזמנו 2 קינוחים:

הרעלת שוקולד קשה: בראוניז, מוס שוקולד, גלידה ורוטב שוקולד (29 ₪) – מנה חלשה יחסית, הבראוניז נשרפו בקצוות, והטעם החרוך השתלט על המנה אבל הגלידה היתה מצוינת.

הרעלת שוקולד, גלידת שוקולד, גלידה, מוס שוקולד, בראוניז, מחניודה, ירושלים

הרעלת שוקולד קשה

עוגת תפוחים בסיר של דתיים (56 ₪) – המחיר נראה מופקע אבל אולי תיאור המנה מטרתו לרמוז שהעוגה מיועדת למשפחות מרובות צאצאים. בסיר אלומיניום חד פעמי הגיעה עוגת תפוחים עצומה בגודלה, עם קצפת משובחת וגלידת וניל. טעים טעים.

 
עוגת תפוחים, סיר של דתיים, מחניודה, ירושלים, ביקורת, מסעדות

עוגת תפוחים בסיר של דתיים

לסיכום: אוכל שמח טעים, טרי ומוקפד, במחירים לא זולים ובוודאי לא מחירי שוק. מסעדת גורמה בתחפושת קרנבל.

Read Full Post »

%d בלוגרים אהבו את זה: